סמכות בתי דין רבניים לבטל למפרע גיורים שהושלמו כדין בבתי הדין המיוחדים לגיור, לאחר שניתנה למתגייר תעודת המרה. העתירה הוגשה על ידי אישה שגיורה בוטל 15 שנה לאחר שהתגיירה, ועל ידי אישה נוספת שגיורה בוטל 5 שנים לאחר שהתגיירה.

בעקבות הגשת העתירה קיימו בתי הדין הרבניים דיון מחודש בעניינן של העותרות ולבסוף הכשירו את גיורן. לאור זאת נהפכה העתירה לעקרונית – ובית המשפט התבקש לקבוע האם לבית דין רבני נתונה הסמכות לבטל גיור שנעשה על ידי בית דין ממלכתי אחר.

בפסק דינו דחה בית המשפט את העתירה וסירב להכריע בעניין הסמכות ונימק זאת בתקוותו שהתקנות החדשות לטיפול בענייני גיור שהתקין נשיא בית הדין הרבני הגדול ימנעו הישנות של מקרים דומים. הנחיות אלו מבטיחות את מעורבותו של נשיא בית הדין הגדול בכל תיק של בירור גיור, ואת יידוע היועץ המשפט לממשלה על כל תיק כזה, כאשר בתיקים בהם מעורבים קטינים היועמ"ש יתייצב כצד להליך.  

עם זאת, גינה בית המשפט את החלטות בתי הדין נשוא העתירות בחריפות, אך סירב לדון בסוגיית הסמכות מתוך תקווה שגישת בתי הדין עברה שינוי בזמן שחלף מאז הגשת העתירה.