נקבע ברוב דעות כי בכל הנוגע לרישום אדם כ"יהודי" במרשם האוכלוסין אין הכרח בגיור אורתודוכסי דווקא, אלא די בגיור של קהילה יהודית כלשהי. פקיד הרישום שבפניו מובאת תעודה רשמית של קהילה יהודית המעידה על גיור כאמור מחוייב לרשום את האדם המביא אותה כיהודי במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות שלו. 

באשר לדרישה בפקודת ההמרה שגיור שהמרת דת תאושר על ידי ראש העדה הדתית אליה מצטרף המומר, פורשה על ידי בית המשפט כמתייחסת רק לשם הגדרה כ"יהודי" לצורך הדין האישי, ולא לצרכים אחרים. 

השופט מנחם אלון, בדעת מיעוט, סבר כי ההגדרה ההלכתית היא הקובעת האם בוצע גיור לא רק לצורך תחולת הדין האישי, אלא גם לצורך מרשם האוכלוסין וחוק השבות.