העותרת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לחלוקת רכוש בני הזוג. מאוחר יותר באותו יום הגיש הבעל תביעת גירושין לבית הדין וביקש לכרוך בה את ענייני הרכוש. בית הדין סבר כי יש לחרוג ממבחן הזמן כאשר שני ההליכים נפתחים באותו יום. במקרה זה נתונה הסמכות לבית הדין אשר לו סמכות ייחודית. מסקנה זו נתמכת גם בכך שפתיחת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה נעשתה בחוסר תום לב.
בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע כי אין לחרוג ממבחן הזמן גם אם מדובר בתביעות שהוגשו באותו יום. אין מקום להחיל את מבחן כנות הכריכה הנוגע לסמכות בית הדין על הליכים בבית המשפט לענייני משפחה לאור השוני המהותי בין ההליכים. הנחת המוצא היא שהסמכות לדון בעניינים הכרוכים נתונה לערכאות האזרחיות ואילו הקניית הסמכות באמצעות כריכה היא החריג. יחד עם זאת, במקרים חריגים ניתן לסייג את מבחן הזמן לאור חוסר תום לב במישור הדיוני הנוגע להגשת ההליך. במקרה זה, למרות שמדובר במקרה גבולי, אין להתערב בהחלטתו של בית הדין לפיה הגשת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה נעשתה בחוסר תום לב.