אשה שסירבה לתת גט לבעלה במשך 20 שנה חויבה בתשלום פיצויים בסך 480,000 ₪. 

השופט שני פסק כי על התביעה חלים גם דיני נזיקין וגם דיני החוזים,ומשמעות הדבר לגישת ביהמ"ש – כשמדובר ב"חוזה משפחתי" – היא דרישה לנהוג בתום לב. על מנת שיחוב אדם בפיצוי בשל סרבנות גט  (בין אם נגדיר אותה כהפרת החוזה המשפחתי ובין אם כעוולה שמקורה בדיני הנזיקין) אין בית הדין הדתי צריך לחייב את המסרב במתן או בקבלת הגט. די בהמלצה להתגרש או אפילו במסקנה כי אין סיכוי לשלום בית.

המועד ממנו מונים את הסרבנות הנ"ל תלוי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. יש לבחון מהו המועד בו נדרש אדם להסכים לסיומו הפורמלי של הקשר וסרובו לא היה תם לב, סביר או זהיר דיו. כל עוד קיימת דרישה ולו פורמאלית לסידור הגט, נדרש הסרבן לטעם ממשי והוגן לסירובו.