תחילת ההליך בבקשה משותפת של האם ובן זוגה להצהרה על אבהותו על קטינה שנולדה כחצי שנה לאחר גירושי האם מגבר אחר. לאחר מספר שנים שבה האם לקשר עם הבעל לשעבר, והצטרפה לבקשה להצהיר עליו כאביה של הקטינה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בן הזוג הוא אביה הפסיכולוגי של הקטינה, אך בנסיבות הקיימות לא ניתן להצהיר מיהו אביה הביולוגי. שני הצדדים ערערו על ההחלטה.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור של בן הזוג וקבע כי יש לפרש את התיקון לחוק המידע הגנטי אשר מגביל את שיקול הדעת של בית המשפט באופן מצמצם לאור חוק יסוד: כבוד האדם. לכן בית המשפט רשאי לבסס את מסקנותיו בדבר אבהות על ראיות נסיבתיות ולא על בדיקות מדעיות, שכן אין בראיות אלו כדי לממזר את הקטין לפי שיטת בתי הדין ולאור חזקת "רוב בעילות לאחר הבעל". 

בית המשפט דחה את הטענות של הבעל לשעבר לפיהן בן הזוג לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש לשם סתירת החזקה שהבעל הוא האב וקבע כי אין צורך להכריע בשאלה משום שמדובר בחזקה הלכתית שאינה חלה במסגרת ההוכחות האזרחיות. בהיעדר החזקה, שני הצדדים (שני האבות) שווים מבחינת נטל ההוכחה.

משנשללה אופציית הבדיקה המדעית שקרובה לוודאות, אין מקום, לפחות בנסיבות דנן, לדרוש רמת הוכחה הקרובה לרמת הבדיקה המדעית ויש להסתפק ברמת ההוכחה הנהוגה במשפט האזרחי. לאור הראיות יש לקבוע כי בן הזוג הוא אבי הקטינה ולהורות על רישומו ככזה. לא מדובר במימזור של הילדה משום שמדובר בקביעה אזרחית בהסתברות של 51% בלבד.