עתירה כנגד צו עיכוב יציאה מהארץ שהוציא בית הדין הרבני במסגרת תביעת גירושין ומזונות בין בני זוג יהודים שאינם אזרחי ישראל. 

בית המשפט העליון קבע כי לא נמצאה עילה להתערבותו בשאלת סמכות בית הדין שכן נראה שיש יסוד מספיק לסמכותו של בית הדין להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ. תביעת האישה הייתה גם למזונות ונסמכה על ס' 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, אשר קובע כי לא תישמע טענה כנגד סמכות בית הדין. בהתאם לפסיקה, בתביעה לפי ס' זה לא נדרש להוכיח את תנאי ס' 1 לחוק הדורשים כי הצדדים יהיו אזרחי ישראל.