במקרה זה, האיש הגיש תביעת גירושין בטענה כי האישה מנהלת מערכת יחסים עם גבר זר, ואילו האישה סירבה לקבל את הגט. בית הדין פסק כי הוא ממליץ לצדדים להתגרש, אך בהחלטתו לא קבע בית הדין כי קיים חיוב להתגרש.
בעקבות הסרבנות מצד האישה, הגיש האיש תביעת נזיקין לבית המשפט למשפחה. האישה מיהרה להגיש בקשה לסלק את התביעה, שכן לטענתה מאחר שבית הדין לא חייב את הצדדים להתגרש לא קיימת עילה לתביעת הנזיקין.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את עמדת האישה וקבע כי עילת התביעה קמה בלי קשר לחיוב הגט, אלא מעצם התנהגותו של אחד הצדדים. במקרה זה סבר בית המשפט כי הנתבעת מערימה קשיים בקבלת הגט ולכן יש יסוד סביר לטענה כי מתקיימות יסודות עוולת הרשלנות.
עוד קבע בית המשפט כי אין מקום להחיל על המקרה את עוולת הפרת חובה חקוקה שכן בהיעדר חיוב של בית הדין הרבני לא ניתן לטעון להפרה של ס' 287 לחוק העונשין. באשר לאפשרות של הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קבעה הרשמת כי אמנם הזכות מופרת הלכה למעשה במקרה של סרבנות גט, אך יש להימנע מלעשות שימוש בהפרת חובה חקוקה מקום שבו קיימת חלופה ראויה יותר.
