בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לפיה תביעתה של התובעת נגד בעלה ונגד מדינת ישראל בגין דרך הייסורים שעברה מן המועד בו ביקשה לראשונה להתגרש ועד להתרתה הסופית להינשא, אינה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף כי אם תביעה לסכום כסף קצוב. לפי תקנות בתי המשפט לענייני משפחה בירור תביעה שכזו מותנה בתשלום אגרה בסך 1% מהסכום הנתבע, בין אם סכום זה נתבע בגין נזק שאינו מוחשי או בגין נזק כלכלי. 

השלכות סיווג התביעה כתביעה לסכום קצוב על עלות ניהולה ועל נגישותה לתובעות שאין ידן משגת אינו מצדיק עיוות ההגדרות שבדין. הפתרון במקרים של מצב כלכלי שאינו מאפשר את תשלום האגרה מצוי בתקנה 9(ב) לתקנות המשפחה לפיה יכול בימ"ש לפטור מתשלום האגרה. אין לומר כי יש להתאים את סיווג התביעה לשיקולים סוציאליים בנוגע לתביעות כספיות שביסודן נזק גופני.