סיפור שממחיש את הסכנה שאורבת לכל אישה שנישאה כדת משה וישראל -
סוזנה נשארה עם שלוש בנות קטנות כשבעלה עזב אותה, ברח מהארץ כשהוא מותיר אחריו חובות, בנות קטנות ואישה עגונה. במשך 32 שנה לא הצליחה סוזנה לאתר אותו, וכמובן שגם הרבנות לא עשתה את מה שהייתה צריכה לעשות ולא נמצא לה פיתרון. במהלך השנים נמנעה מסוזנה החירות והזכות לזוגיות, וכאשר הרתה - קיבלה החלטה להפיל את העובר, כדי לא ללדת ילד "ממזר" (ילד שנולד לאישה נשואה שהרתה מאדם זר).
אתמול בערב שודרה תוכניתה של צופית גרנט "אבודים". צוות התוכנית הצליח לאתר את הבעל בארגנטינה. הבעל הקים משפחה חדשה והוליד בינתיים בן. אחרי 32 שנים (!!) נתן הבעל לאשתו את הגט אל מול המצלמות (קישור לתוכנית בתגובה הראשונה).
התוכנית חושפת את הסכנה הגדולה שאורבת לכולנו. כל אישה שנישאה כדת משה וישראל, בין שנישאה בישראל ובין שנישאה בחו"ל, בין שנישאה על ידי רב אורתודוכסי או רפורמי, היא עגונה בפוטנציה. הקידושין יוצרים צורך בגט כדי שהאישה תוכל לצאת ממערכת הנישואין, והגט ניתן אך ורק ברצונו של הבעל. אם הוא ברח, אם הוא נעלם, אם נפצע קשה ונכנס לתרדמת, ואם הוא סתם רוצה להתעלל באשתו – בכל המקרים האלה, אשתו תהיה עגונה.
זה יכול לקרות לכל אחת מאיתנו.
המערכת הדתית כיום לא עושה מספיק כדי להגן עלינו, הנשים. לכן כל זוג שרוצה להגן על עצמו ממקרים של עגינות וסרבנות גט (הדדית), מומלץ לו שיחתום על הסכם לפני הנישואין.
אנחנו במרכז צדק לנשים ניסחנו את "הסכם שלושת החלקים", המבוסס על הסכם שהגה הרב מייקל ברויד. ההסכם יוצר מנגנון של תנאי בקידושין והרשאה למסירת גט, מה שעשוי למנוע מקרים קשים של עגינות, וזאת בנוסף למנגנון של לחץ כלכלי על צד שמסרב לתת לצד השני גט.
אל תתקדשו בלי להגן על עצמכן!
להסכם שלושת החלקים של מרכז צדק לנשים: