השבוע נסב בליל הסדר ונקרא את ההגדה המספרת שהיינו עבדים במצרים. נטפח לעצמינו על הגב ונציין שאנו יודעים להתייחס יפה לזר שבקרבינו. האמנם כך?

לפני מספר ימים הפך בית הדין הגדול את החלטת בית הדין אזורי לבטל את גיורה של רות (שם בדוי), אמה של צעירה שביקשה להירשם לנישואין,  וקבע כי הגיור של האם תקף ועל כן הבת רשאית להינשא לבחיר לבה היהודי. מרכז צדק לנשים ועוה"ד ניצן כספי-שילוני שייצגו את האישה בערעור לבית הדין הגדול ברבנות, רחוקים מלשמוח על הפסיקה הזאת. מתוך פסיקת הדיינים בבית הדין הגדול עולה כי נכון עשה רושם הנישואין שלא רשם את האישה לנישואין באופן אוטומטי אלא העלה שאלות על גיורה של אמה, וטוב עשה בית הדין האזורי שחקר ודרש בפרטי הגיור של האם. זאת למרות שהרב גורן, רבה הראשי של מדינת ישראל, הוא זה שגייר את האישה לפני שלושים שנה!! במילים אחרות: בית הדין הגדול ממשיך את המגמה הקיימת – לוודא שהקרקע תחת רגלי הגרים אינה יציבה. הגרים ימשיכו להיות יהודים על תנאי. פקידים ודיינים ימשיכו לערער על יהדותם גם שנים רבות אחרי שהם התגיירו וגם כשמדובר בילדיהם הבאים להינשא. והגרים ימשיכו ליפול לרגלי הדיינים ולבקש על נפשם.

בושה וחרפה ליהדות! בושה וחרפה למדינת ישראל שככה מתנהגת כלפי הגרים! בושה וחרפה לחברה היהודית שנותנת לדברים להמשיך ולקרות! רשעות של ממש.

ואם תהיו בבחינת הבן התם או זה שאינו יודע לשאול אעשה זאת בשבילכם ואפתח במקומכם: "מה את רוצה? הרי בית הדין הגדול דחה את החלטת האזורי ופסק כי גיורה של הצעירה תקף. למה את עושה כאן עניין ממה שכבר נפתר? על מה הרעש והמהומה?!" אומר לכם את מה שכל חכם מבין: ראשית, בית הדין התעלל בצעירה, בבן זוגה ובאמה של הנרשמת וגרר אותה עד אשר קבע שהיא כשרה וכי גיורה שלה אמה תקף. שנית, בית הדין - בעורמה ובתחכום - ממשיך בעקביות לבסס את הסמכות שלו לבטל כל גיור שיחפוץ לבטל. מצד אחד הוא ממשיך להיות התליין וכורך את החבל סביב גרונם של כל הגרים בישראל, ומצד שני הוא זה אשר רשאי לשחרר את החבל ולקבוע חנינה לאסיר.

כך גם בנושא של ממזרות. מצד אחד בית הדין ממשיך לקבוע על ילדים מסוימים שהם אסורים לבוא בקהל ישראל. בית הדין ממשיך להכניס ילדים שלא פשעו לתוך רשימות של אנשים שמוחרמים לעד מלהינשא במדינת ישראל. מצד שני הדיינים – הם ורק הם – רשאים בטוב ליבם להוציא את הילדים מתוך הרשימה. רק הדיינים רשאים לבטל את הגזרה הקשה הזאת על הילדים. רוב הציבור לא מבין על מה ולמה מוכנסים לרשימה הזאת אבל יודע שלא כדאי להיות שם, וסובר שכדאי לתת לדיינים לעשות את העבודה שלהם בהוצאת הילדים מן הרשימה. אין צורך לומר שמי שהיה בפנים והוצא משם – הוא ואמו ינשקו את רגלי הדיינים כל ימי חייהם.

כל זה יימשך רק כל זמן שניתן להם את ההרשאה לכך. אני בספק אם החלפת הדיינים יביא מזור למצב הקשה. יתכן שרק הפרטת בתי הדין הרבניים והפרדת הדת מן המדינה יביא לפתרון המצב.