נטישת תינוקות וממזרות

בתקופות קדומות היה מקובל להשאיר תינוקות בלתי רצויים בפתח הכנסייה. בישראל ננטשים עשרות תינוקות כל שנה. הצורה המודרנית למנהג הזה היא כנראה הבייבי בוקס המדובר בכתבה של וואלה בקישור הבא: http://www.msn.com/he-il/lifestyle/family/%D7%91%D7%99%D7%99%D7%91%D7%99...

 על פי החוק בארה"ב ניתן לנטוש יילודים בלתי רצויים במקומות מוסכמים, כמו בתי חולים או תחנות כיבוי אש, מבלי שהדבר יוביל להפללת ההורים הנוטשים. כעת עלתה הצעה בארה"ב להכין קופסא מיוחדת עם תנאים נוחים יותר לתינוק בה ניתן יהיה להניח את התינוק הנטוש. מנגנון מיוחד מופעל ברגע שהקופסא נסגרת וצוות של אנשים יגיע לאסוף את התינוק ולטפל בו. ההורים יכולים, כפי הנראה, להתחרט בשבועות הבאים ולחזור לאסוף אותו.  

גם במקורות ההלכתיים ישנם תיאורים על ילדים שנזנחו. אלא שבמקורותינו הדבר עולה אגב השאלה באיזו מידה ניתן לקבל את הילדים כיהודים כשרים המותרים לבוא בקהל ובאיזו מידה ייקבע שהם ממזרים (או ספק ממזרים) ואסורים לבוא בקהל לדורי דורות.

השולחן ערוך באבן העזר פרק ד' מבחין בין תינוק שהושלך לשוק (כלומר, ננטש) מתוך כוונה שהוא ימות, לבין תינוק שהושלך לשוק על מנת שמישהו אחר יאסוף אותו ויגדל אותו. ההנחה של השולחן ערוך היא שאם הילד מהול או ש"אבריו מתוקנים ומיושרים" או שהוא משוח בשמן או ששמו לו צבע כחול בעיניים (כנראה נגד עין רעה) או שתלו עליו קמע – הוא נזנח וננטש בגלל רעב, כלומר: בגלל חוסר היכולת של ההורים לכלכל אותו. המשך קו המחשבה של ההלכה היא שאם ההורים רצו את התינוק וזנחו אותו רק בגלל מצב כלכלי כנראה שהתינוק כשר. תינוק כזה יותר לבוא בקהל. אבל אם סימנים אלו לא נמצאו אצל התינוק ההלכה מניחה שההורים רצו שהתינוק ימות. במקרה כזה מניחים שהילד הוא ספק ממזר. אם התינוק ישרוד את ההזנחה הזאת – הוא וצאצאיו לדורי דורות יהיו אסורים על פי ההלכה לבוא בקהל ישראל.

אני מתביישת בהלכה הזאת. האם זה מוסרי? האם זאת היהדות שאנחנו רוצים בה? האם עולה על הדעת לקבוע על תינוק בן יומו שהוא מוחרם מלבוא בקהל ה'? הגיע הזמן להתמודד מוסרית עם שאלת הממזרות. הגיע הזמן שנקום ונאמר שהמוסר בעבר היה שונה ממה שהוא היום ולפי היהדות אין להחרים אף ילד גם אם איננו יודעים בוודאות שיש לו ייחוס כשר.