דינה (שם בדוי) התגרשה בשנת 2004. הגירושין היו על רקע חזרתה של דינה בשאלה (מחרדיות לחילוניות) והם נעשו בהסכמה. כעת, שתים עשרה שנה אחר כך, בשנת 2015, מבקשת דינה להינשא לגדעון (שם בדוי). רושם הנישואין סירב לרשום את בני הזוג לנישואין משום שב"מעשה בית הדין" של דינה משנת 2004  נרשם כי היא אסורה להינשא לגדעון עד לאחר שיתברר העניין בבית הדין. למעשה שאלת הקשר בין דינה לגדעון כלל לא עלתה בבית הדין בדיונים לגירושין וגם שמו של גדעון לא הוזכר בזמנו! דינה הופתעה לחלוטין לראות את שמו של גדעון מתנוסס על גבי מסמך המעשה בית דין שניתן לה לאחר הגירושין, אבל היא שתקה. כעת, אם ברצונה להינשא לגדעון, עליה לחזור לבית הדין ולפתוח דברים שהיו או לא היו לפני למעלה מעשור!

בית הדין האזורי זימן את דינה, את גדעון את הגרוש לדיון משותף, והחל במשפט ניאוף. הדיינים, בעזרתו האדיבה של הגרוש, חקרו ודרשו בשאלה מה עשתה דינה, כמה, למה, איך ואיפה. דינה וגדעון נשאלו, כל אחד בתורו, שאלות אישיות וחטטניות לגבי חייהם לפני למעלה מעשור. במסגרת הדיון שלף הגרוש סרטים שלא עשה בהם שימוש בעבר, ושדינה לא ידעה על קיומם.

במדינת ישראל קל מאד (כנוצה!) לאסור אישה על גבר. הדיינים הסיקו מסקנות כיד הדמיון הטובה עליהם – ללא ראיות וללא הלכה מבוססת. גדעון ודינה אמנם הודו שהם הכירו במסגרת חוג משותף והיו נפגשים, לרוב בין אנשים, מספר פעמים בשבוע, וגדעון אף הודה שהיו ביניהם מגע גופני והתגופפויות, אולם שניהם הכחישו קיום של יחסי מין. למרות זאת הדיינים קבעו בפסק דינם ש"אחרי כל אלה הדברים בוודאי לא ניתן לומר שהיה כל זה חוץ מאקט מיני , אשר על כן בית הדין לא רואה מקום להתיר לה להינשא... והוי כיעור הקרוב למעשה איסור" (ההדגשה במקור).

בית הדין אינו מתנהל על פי כללים משפטיים ומתעלם מכללי סדר הדיון. בכך הוא פוגע בזכויות אדם. איך בית הדין רשם במעשה בית דין משהו שלא עלה בכלל בדיון? איך עורכים דיון משפטי לאחר שתים עשרה שנה (התיישנות)? למה בית הדין זימן כעת את הבעל? האישה הרי לא עומדת למשפט! דינה בסך הכול ביקשה מרשות מנהלית להתחתן, וכעת היא מוצאת את עצמה במשפט מול הגרוש שלה עם עדים וראיות. אבל בית הדין כמו בית הדין – עושה מה שהוא רוצה והמדינה שותקת.

דינה וגדעון מערערים כעת על ההחלטה של בית הדין האזורי ואם צריך הם יפנו לבג"ץ. מדוע  מונעים במדינת ישראל מאנשים את הזכות הבסיסית שלהם להינשא? מדוע המדינה מתערבת בחייהם האינטימיים של אנשים? במדינה מתוקנת מתאפשר לאדם להתחתן עם בחיר לבו חוץ מאשר במקרים מיוחדים במינם וקיצוניים שהחוק נתן דעתו עליהם (גילוי עריות...).

אכן, כל אדם רשאי לשאול באופן פרטי שאלת רב ולברר לעצמו אם מותר לו על פי ההלכה להינשא לאדם אחר ובמידה שהתשובה תהיה שלילית – זכותו וחובתו הדתית האישית היא לעשות כפי דברי הרב עליו הוא או היא סומכים. אבל הרבנים המחתנים אינם אלה שצריכים לקבוע זאת עבור כלל האזרחים היהודים. תפקידם הוא לערוך נישואין ולא לערוך בירורים, בדיקות ומשפטי ניאוף, ולא לעצור אנשים אוהבים מלהתחתן בגלל שהם התגופפו בעבר.