בימים האחרונים פורסם כי הרב יצחק יוסף, נשיא בית הדין הגדול, פסק כי ילד שנולד באמצעות הפריית מבחנה מאישה נשואה וזרע של גבר זר אינו ממזר (ראו כאן: http://bit.ly/2uOmI6x). תהיתן על כך שהרב יצחק יוסף פסק הלכה שבאה לעזור לנשים עגונות בעניין ממזרות? ובכן, מאחר שאני טיפה מעורבת ומכירה את המקרה, אנסה להבהיר את הדברים כאן בפוסט הזה. אשתדל להיות מדויקת הלכתית מבלי להעמיס.

בעיית הממזרות היא האתגר המוסרי הגדול ביותר ביהדות, שכן הממזרים נענשים על חטא הוריהם ללא עוול בכפם. לכאורה, קיימים בתורה ציוויים מאתגרים יותר מבחינה מוסרית, כגון דיני מחיית זכר עמלק; סקילת מחללי שבת, בן סורר ומורה או שרפת בת כהן שזינתה, אולם חכמים מצאו דרכים לעקוף ציוויים אלה ולרוקן אותם מתוכן מעשי, ולכן הם נותרו כאתגרים תיאורטיים גרידא; מה שאין כן בשאלת הממזרות התקפה וקיימת עד ימינו.

דינה (שם בדוי) התגרשה בשנת 2004. הגירושין היו על רקע חזרתה של דינה בשאלה (מחרדיות לחילוניות) והם נעשו בהסכמה. כעת, שתים עשרה שנה אחר כך, בשנת 2015, מבקשת דינה להינשא לגדעון (שם בדוי). רושם הנישואין סירב לרשום את בני הזוג לנישואין משום שב"מעשה בית הדין" של דינה משנת 2004  נרשם כי היא אסורה להינשא לגדעון עד לאחר שיתברר העניין בבית הדין. למעשה שאלת הקשר בין דינה לגדעון כלל לא עלתה בבית הדין בדיונים לגירושין וגם שמו של גדעון לא הוזכר בזמנו! דינה הופתעה לחלוטין לראות את שמו של גדעון מתנוסס על גבי מסמך המעשה בית דין שניתן לה לאחר הגירושין, אבל היא שתקה.