מטרת ההסכם היא לאפשר לבני זוג לעגן את מסגרת חייהם המשותפים על פי אמונתם וזאת מבלי להינשא כדת משה וישראל.

ההסכם משמש כראיה לכך שבני הזוג הם "ידועים בציבור". 

מה יש בהסכם?  

• הגדרה משפטית של הקשר הזוגי: בני הזוג מגדירים את היחסים ביניהם כ"ידועים בציבור" ומצהירים כי אין בדעתם להיות נשואים כדת משה וישראל, ובנוסף, מגדירים כי ההסכם ביניהם יחול אף במקרה שיינשאו בנישואין אזרחיים.
• מתן סמכות לערכאה האזרחית: בני הזוג מסכימים כי במקרה של מחלוקת ביניהם, הם יפנו לערכאה האזרחית בלבד ולא לבית הדין הרבני.
• שיתוף בנכסים: בני הזוג מסכימים להחיל שיתוף רכושי על נכסים שיצברו במשך חייהם המשותפים.
• מניעת סרבנות גט: ליתר בטחון, יוצרים בני הזוג מנגנונים למניעת סרבנות גט, למקרה שבו יזדקקו בני הזוג לגט.

מדוע ישנה בהסכם התייחסות לאפשרות של סרבנות גט?

קשה לצפות את התנהלות בית הדין הרבני ביחס לידועים בציבור. לכן ההסכם כולל מנגנונים שונים שנועדו להבטיח את מניעת עיכוב הגט. יש להבהיר, כי במקרה של נישואין אזרחיים ברוב המקרים בית הדין מחייב את הצדדים בגט הלכתי.

כיצד חותמים על ההסכם?

את החתימה על ההסכם (סעיפים 1-8) רצוי לאשר בפני בית המשפט לענייני משפחה או בפני נוטריון. יובהר כי אם בני הזוג יינשאו, בין כדת משה וישראל ובין בנישואין אזרחיים, חלה עליהם חובה לאשר את ההסכם בפני נוטריון לפני מועד הנישואין או בפני בית המשפט לענייני משפחה לאחר מועד הנישואין. על השטר ההלכתי (סעיפים 9-10) יש לחתום בפני שני עדים כשרים מבחינת הלכתית שיחתמו אף הם על השטר.

מומלץ לכל זוג שבכוונתו לחתום על ההסכם להיוועץ בעורכ/ת דין.

התקשרו לייעוץ משפטי ללא תשלום: 02-5664390