תביעת אבהות של אם ובן זוגה. הקטינה נולדה בזמן שהאם הייתה נשואה לגבר אחר. בית המשפט לענייני משפחה הכיר בכך שהתובע הוא אביה הפסיכולוגי של הקטינה אך קבע כי לאור החשש מהטלת כתם של ממזרות על הקטינה, אין לבצע בדיקת רקמות לשם קביעת אבהות. בני הזוג ערערו על ההחלטה.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי טובת הקטינה מחייבת הכרעה פויזיטיבית בשאלת האבהות. לפיכך ביטל בית המשפט את פסק דינו של בית משפט קמא והורה על החזרת הדיון בפניו לשם בחינת עניין האבהות לפי הדרך שהותוותה בפרשת פלונים.