במדינת ישראל מוכרים רק נישואים לפי הדין הדתי. בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בעניין פונק-שלזינגר משנת 1963 הכירו הרשויות הישראליות ברישום של נישואים אזרחיים שנערכו בחו"ל. זוגות רבים שביקשו להימנע מהמונופול הדתי על הנישואים בחרו באפשרות זאת. יחד עם זאת, אפיק זה לא איפשר לזוגות אלו את חופש הדת המיוחל.
בהחלטה תקדימית משנת 2006 קבע בית המשפט העליון כי לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בגירושין של זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל. למרות שזוגות אלו לא נדרשים למתן גט על פי הדין הדתי, נקבע כי לבית הדין יש סמכות שיפוט ייחודית לדון בגירושין אלו. ההחלטה התבססה על עקרון הלכתי ונתמכה בחוות דעת של דייני בית הדין הרבני. אף על פי כן בתי הדין הרבניים מתעקשים על מתן גט וביצוע הליך הגירושין במלואו גם כשמדובר בזוגות שנשואים בנישואים אזרחיים. המאמר בוחן את התופעה ומציע סיבות וכיוונים אפשריים להתפתחויות אלו.
RSS