חודש שבט תשע"ה. בית הדין הרבני בירושלים. אני נכנסת עם רינה (שם בדוי) לאולם הדיונים. שתינו במתח - האם הבעל יופיע הפעם? כבר ארבע שנים שרינה מנהלת הליך גירושין נגד הבעל, ארבע שנים שהיא מבקשת דבר אחד - גט. הבעל נכנס לאולם, ורינה נושמת קצת לרווחה. הדיין נכנס לאולם ומבקש לשמוע את שני הצדדים. לבעל האשמות קשות נגד האשה:  קשה לחיות איתה, היא כל היום כעוסה, אולי היא אפילו חולת נפש. "אני רוצה שלום בית!",  הוא מכריז. אני קמה ואומרת: אם היא באמת כל כך גרועה כמו שהבעל מתאר, אז בבקשה שיפטר ממנה, וייתן לה גט. הדיון נמשך, הדיין שואל שאלות, ברור לו שזוג שחי בנפרד כבר כמה שנים צריך להתגרש, אבל הוא מקפיד שלא להגיד לבעל מילה שעלולה להתפרש כיצירת לחץ, שחלילה וחס לא נגיע למצב של חשש מ'גט מעושה'. פתאום הבעל קם ובורח מהאולם, צועק לעבר רינה: "אני בחיים לא אתן לך גט!". רינה מתחילה לבכות. הדיין קובע דיון לעוד שלושה חודשים, וכשאני מבקשת שיקבע דיון קרוב יותר ויורה להביא את הבעל בצו הבאה, הוא צועק שנצא מיד מהאולם שלו. בדרך החוצה מבית הדין אנחנו נתקלות בבעל שמודיע כי שינה את דעתו והחליט שהוא בעצם רוצה לתת גט היום. מרגע זה עוברות עלי (ובוודאי שעל רינה) שעתיים מתוחות וקשות. בזמן כתיבת הגט אנחנו ממתינים מחוץ לאולם. הבעל עומד קרוב לרינה ומשפיל אותה, מטיח בה האשמות קשות ביותר, לעיני כל באי בית הדין. ניסיון שלי לדבר איתו או להרחיק אותה גורר התפרצות של הבעל שמודיע כי אם רינה לא תשמע עכשיו את כל מה שיש לו להגיד, הוא לא ייתן גט. הוא נטפל גם אלי ומדבר איתי בצורה מזלזלת. ואני - שבשום סיטואציה אחרת לא הייתי מאפשרת למישהו להתייחס אליי כך - מבינה שכדאי שאקריב את כבודי בשעה הקרובה למען הגט של רינה. אני מסתכלת על רינה ולוחשת לה: "רק עוד כמה דקות, ננסה לספוג את ההתנהגות שלו". סוף-סוף נכנסים לאולם הגיטין. רינה קיבלה את הגט והשתחררה.

אני מבקשת להדגיש כי הקריאה לתיקון של מסגרת הנישואין היהודית לא מוּנעת אך ורק מדאגתי לאחיותיי העגונות. בדרישה ליצירת מוסד נישואין שאין בו שעבוד של גוף ונפש האשה, יש ערך בפני עצמה, ערך שהולך יד ביד עם אופייה ומהותה של הדרך שבה אנחנו תופסות את עצמנו כיום - בנות חורין שאיש אינו יכול לקנות אותנו או לשעבד אותנו.

המחיר הכבד שיוצר השעבוד מרחיק אותנו, כאמור, לא רק מהאוטונומיה שלנו, אלא גם מעבודת ה' שלנו.

מתוך: מאמר שכתבה עו"ד ניצן כספי שילוני מהמרכז, לרגל 30 שנה להקמת המדרשה בעין הנצי"ב. פורסם בכתב העת של הקיבוץ הדתי "עמודים" לקראת פסח התשע"ו.

קראו את המאמר המלא בקישור -