החלק הראשון — "ההסכם"— משתמש בכלים משפטיים-אזרחיים על מנת למזער את בעיית סרבנות גט. בהסכם מצהירים בני הזוג כי סרבנות גט גורמת נזק בר פיצוי, ההסכם מעניק סמכות לבתי משפט לענייני משפחה לפסוק פיצויים עבור נזקים הללו.

החלק השני  – "השטר"—משתמש בכלים הלכתיים בניסיון למנוע מראש בעיות של סרבנות גט, עגינות, ממזרות וחליצה. השטר מסמיך את בית הדין להכריז על הנישואין של בני הזוג כבטלים;  ממנה שליח לתת גט במקומו של הבעל; ונותן סמכות כללית לבית דין רבני להפקיע את הנישואין של בני הזוג. כך במקרים קשים ביותר שאין להם פיתרון הלכתי - ניתן לבית הדין כלי להציל נשים מעגינות.