בית המשפט למשפחה מזהיר: אל תעזרו לסרבני גט!

לפני מספר ימים בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (השופט ארז שני) קיבל בצעד תקדימי את תביעת הפיצויים בגין סרבנות גט של שירי (שם בדוי) המיוצגת על ידי מרכז צדק לנשים. התביעה הוגשה נגד שני אנשים – הבעל סרבן הגט וחברו של הבעל שסייע לו במהלך השנים. בית המשפט חייב את שני הנתבעים לשלם לשירי פיצוי של 240,000 ש"ח וכן חייב אותם ב-35,000 ש"ח הוצאות משפט.

הסיפור הקשה של שירי החל לפני כשלושים שנה, אז נישאה לאיציק וביחד נולדו להם שלושה ילדים. במהלך השנים הצטרף לכת שבראשה עמד מורה רוחני שקיבץ סביבו מאמינים. בשנת 1999 הגישה שירי תביעת גירושין בבית הדין הרבני. זמן קצר לאחר מכן עזב הבעל את שירי וילדיו, ירד למחתרת ונעלם. למרות מאמצים רבים, הבעל לא אותר ובית הדין הרבני קבע כי  הוא "אינו יכול לפסוק בתביעת גירושין ללא נוכחות הצדדים בביה"ד. כמו"כ לא ניתן לסדר גט ללא נוכחות הבעל בביה"ד". המשמעות של היעלמות הבעל היא אחת – שירי תהיה עגונה, כיוון שמפתחות החירות שלה הן בידיו של הבעל - שאף אחד מבני משפחתו לא ידע על מקום הימצאו. בשנת 2004 היה נראה שיש פתח לתקווה – חוקרים הצליחו לאתר את הבעל ועצרו אותו. כעבור זמן קצר הבעל שוחרר – ומיד נעלם בשנית.  לדיונים שנקבעו באותם שנים בבית הדין התייצב חברו של הבעל שטען שהוא זה שמייצג אותו כיוון שלטענתו, איציק חושש שייעצר בשנית אם יתייצב בבית הדין. בשנת 2008 הוציא בית הדין הרבני צו שאוסר על מעצרו של הבעל, וכל זאת כדי לשכנע אותו להתייצב לדיון שנקבע באותם ימים לסידור הגט. גם לדיון זה לא התייצב הבעל, ואולם שלח לבית הדין טיוטה של הסכם שמפרטת את ה"תנאים" שלו למתן הגט, תנאים ששירי לא יכלה לעמוד בהם. בשנת 2010 הצליחו חוקרים לאתר בשנית את הבעל ולהביא אותו בפני בית הדין שקבע כי מדובר ב"מקרה קשה של בעל המעגן את אשתו כעשר שנים...הבעל נמנע ומתחמק באופן שיטתי ועקבי במשך שנים מלהתייצב בביה"ד". 4 ימים לאחר שאותר ממקום מחבואו, כעשור לאחר שנעלם, נתן הבעל גט לאישתו שירי. בשלב זה התברר כי במהלך כל אותן שנים קשות שעברו על שירי, הסתתר הבעל בעזרתו של חברו ושותפו לעסקים, אותו אחד שהגיע לבית הדין "לייצג" את הבעל.

לאחר מתן הגט הגישה שירי באמצעות מרכז צדק לנשים תביעת נזיקין כנגד הבעל וכנגד שותפו שסייע לו במהלך השנים. לפני מספר ימים קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את השניים – הבעל והחבר – בתשלום פיצוי על הסבל והנזק שגרמו לה במהלך 10 שנות העגינות.

בצעד תקדימי קבע בית המשפט כי הנזק שהבעל גרם לשירי החל מהרגע שבו הבעל נעלם והנישואין הסתיימו בפועל, ולא מהמועד שבו חויב הבעל בגט על ידי בית הדין. כלומר: לאישה מגיע גט כאשר היא מעוניינת בכך והנישואין הסתיימו בפועל, גם אם לבית הדין הרבני לוקח שנים לקבוע שהבעל מחויב לתת גט.

בנוסף, חייב בית המשפט גם את שותפו של הבעל כמעוול במשותף והזהיר כי אין לשתף פעולה עם סרבן גט: "צד שיתערב בהליך, ימליץ לא להתגרש ויהפוך את עצמו למקבל החלטות, אז הוא צפוי ליתן דין על מעשיו".

ומילה מאיתנו ב"מרכז צדק לנשים" – גם אם שירי הייתה חותמת לפני נישואיה על הסכם טרום נישואין (מהסוג שכולל רק מנגנון של לחץ כספי על בעל סרבן גט)- ההסכם היה עוזר במקרה שלה כמו כוסות רוח למת. הבעל נעלם והתעלם והתנער מכל חובותיו הכספיים, סביר שגם הסכם לא היה מדרבן אותו לתת גט. רק פיתרון כולל שיינטרל את שליטתו של הבעל על מתן הגט – רק פיתרון כזה עשוי להועיל גם במקרה כמו של שירי (מזמינות אתכם לעיין ב"הסכם שלושת החלקים" שעליו אנחנו ממליצות- http://www.cwj.org.il/prenup).