ההסכם נותן פיתרון שלם לבעיית העגינות, ומנטרל את הצורך ברצון הבעל על מנת לסיים את הנישואין עבור המקרים הקיצוניים.

בנוסף, למעט הסכם אחד (שנערך בניו יורק), וההסכם לנישואין בצדק ובהגינות, אף הסכם טרום נישואין אחר אינו מתייחס לסרבנות גט כבר פיצוי, ולא מעניק סמכות בצורה מפורשת לבית משפט לענייני משפחה לפרש, ליישם את תנאי ההסכם, ולפצות על נזקים.

"ההסכם לכבוד הדדי" מסתמך על ההתחייבות לשלם מזונות מוגדלים כתמריץ למתן גט. הוא גם משאיר בעינו את מרוץ הסמכויות בין בתי הדין הרבני ובין בתי משפט לענייני משפחה (סעיף ח). המרוץ הזה מאפשר לבתי דין רבניים לקחת סמכות לבטל את ההתחייבות לתשלום מזונות מוגדלים. 

"הסכמאהבה" של צוהר: כמו ההסכם לכבוד הדדי,  מסתמך ההסכם של צוהר על ההתחייבות של בני הזוג לשלם מזונות מוגדלים כתמריץ לגט. עם זאת, הוא הסכם בוררות שמעניק שיקול דעת רחב לבורר לעכב תשלום המזונות, וזאת מבלי שיצטרך להסביר את הסיבות לעשות כן (סעיף 5 ונספח א'). בנוסף, העובדה כי ההסכם של צוהר הוא הסכם בוררות מעוררת בעיות נוספות. בהסכם בוררות, מוותרים הצדדים על זכותם לערער על החלטות הבורר. לפי דעת מרכז צדק לנשים, אין הצדקה לוויתור כזה. כמו כן, לדעתנו לא מומלץ להסכים לבוררות במקרים של יחסי כוח לא שוויוניים כמו במצבי גירושין של יהודים, שבהם ידו של הבעל על העליונה .

ההסכם לכבוד הדדי והסכמאהבה אינם מספקים אפשרות של פירוק הנישואין ללא צורך בהסכמת הבעל לגט. ההסכם של מרכז צדק לנשים ("השטר") מאפשר אפשרות זו. ההסכם מבוסס על הצעתו של הרב מיכאל ברויד להסכם משולש, ההסכם קצר ופשוט יותר מהצעתו של הרב ברויד, ובניגוד לברויד, מתייחס  גם לבעיות של ממזרות.