בימים האחרונים פורסם כי הרב יצחק יוסף, נשיא בית הדין הגדול, פסק כי ילד שנולד באמצעות הפריית מבחנה מאישה נשואה וזרע של גבר זר אינו ממזר (ראו כאן: http://bit.ly/2uOmI6x). תהיתן על כך שהרב יצחק יוסף פסק הלכה שבאה לעזור לנשים עגונות בעניין ממזרות? ובכן, מאחר שאני טיפה מעורבת ומכירה את המקרה, אנסה להבהיר את הדברים כאן בפוסט הזה. אשתדל להיות מדויקת הלכתית מבלי להעמיס.

גדולי הפוסקים, הרב משה פיינשטיין והרב עובדיה יוסף ואחרים, פסקו שאם אישה נשואה מתעברת מזרע של גבר אחר ולא היה שם מגע גופני - הוולד אינו ממזר. פוסקים אלו קבעו את הדבר כדי לעזור לנשים נשואות שרצו לקבל זרע מגבר אחר, בדרך כלל במקרים בהם הייתה בעיה עם הזרע של הבעל.

קצת היסטוריה

אני אישית הבאתי את הטענה הזאת בפני קואליציית עיקר (קואליציית נשים למען עגונות) לפני כחמש עשרה שנה, על מנת לעזור לאישה עגונה. בדקנו את העניין בספרי ההלכה, ואף שאלתי את הרב יעקב אריאל שאישר שילד של אישה מסורבת גט או עגונה שילדה שלא באמצעות ביאה ממש לא יהיה ממזר. לא עשינו דבר על מנת להפיץ את הרעיון המהפכני הזה, שהרי מי ערב שהדיין שידון את הילד שייוולד לאישה זו יקבל את העמדה ההלכתית של הרב פיינשטיין והרב עובדיה יוסף, או של הרב אריאל, או שבכלל יאמין לאישה שלא הייתה ביאה? ובמדינת ישראל כשהדת וההלכה דרים יחד דיין שיבוא בפניו המקרה, גם אם הילד לא נוכח, יכול להכניס את הילד לרשימה השחורה של פסולי החיתון,  וממנה לא יוכלו הרב פיינשטיין והרב יוסף ואף לא הרב יעקב אריאל יבל"א להוציאו.

בפוליטיקה

בדיון שהתקיים בוועדה למעמד האישה בכנסת ביום העגונה האחרון בנושא "עגינות מביאה לממזרות" ציינתי בפני יו"ר הוועדה, ח"כ עליזה לביא, שיש פתרונות הלכתיים לממזרות ולעגונות, והבאתי את ההלכה הזאת. ח"כ עליזה לביא הרימה את הכפפה וגיבשה הצעת חוק שהמדינה תממן הפריה חוץ גופית לאישה עגונה.

בבית הדין הרבני

במקרה שהגיע ל"מרכז צדק לנשים" גבר מסוים ביקש לטעון שהבן שילדה אשתו אינו בנו ולכן הוא פטור ממזונותיו של הילד. בהתאם לחוק, הערכאות המשפטיות ימנעו את קיומה של בדיקת הרקמות, אם אמו של הילד היתה נשואה בזמן הורייתו, וזאת כדי להימנע מתוצאה שתקבע כי הילד ממזר. הרב יצחק יוסף, שאליו פנו בשאלה האם במקרה זה יש סכנה שהילד יוכרז כממזר, פסק כי ניתן לבצע את בדיקת הרקמות משום שבמקרה דנן האישה הרתה באמצעות הפריה חוץ גופית ועל כן בכל מקרה, גם אם יתברר שהילד אינו בנו הביולוגי של האיש, הדבר לא יממזר את הילד. עוד קבע הרב יצחק יוסף בפסק הדין כי על פי פסיקת הרב עובדיה יוסף, ילד נהיה ממזר רק על ידי ביאה אסורה, ואם לא הייתה ביאה – אין ממזרות. הרב אף ציין שהלכה זו הייתה מקובלת על דיינים אחרים בבית הדין הרבני דאז. אמנם בסופו של דבר הבדיקה נערכה והתוצאה הייתה שהילד הוא כן בנו של אביו למרות שהלה מנסה להתכחש לבנו. אבל זה לא חשוב לענייננו.

כמובן שמפסק דין זה ניתן להסיק שאישה עגונה יכולה להביא ילד לעולם באמצעות הפריה חוץ גופית שלא יוכתם כממזר. כלומר, פסק הדין של נשיא בית הדין הגדול יכול לאפשר לח"כ עליזה לביא להמשיך ולהגיש את הצעת החוק שלה שיכול להיטיב עם עגונות.

אבל כדאי שנכיר את המציאות העגומה: אם חשבתם שהיה כאן רב שניסה לעזור לנשים עגונות – טעיתןם בגדול. גדולי הדור שפסקו כך בעבר, עשו זאת כדי לעזור לגברים שאין באפשרותם להוליד ילדים. כעת הרב יצחק יוסף נתן פסק דין שיכול היה לאפשר לגבר להיפטר ממזונות לילד שלו. אף אחת מהפסיקות הללו לא ניתנה מתוך כוונה לשפר את מצבן של העגונות.  למעשה, המצב הוא שאנו הנשים מקוששות מתוך פסקי הדין הללו את מה שניתן להוציא מהם על מנת לעזור לנשים עגונות ולמנוע ממזרות.