בתאריך 23/7/2012, מרכז צדק לנשים עתר לבג"צ (5676/12) בשם אישה פרטית, וכן בשם מספר ארגונים: ארגון קולך, עמותת מבוי סתום, ומרכז רקמן לקידום מעמד האישה שבפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן. המשיבים בעתירה הם בית הדין הרבני האזורי בירושלים ובית הדין הרבני הגדול לערעורים. העותרים מבקשים מבית המשפט לקבוע כי אין לבית הדין הרבני סמכות לדון בנושאים פרטיים של חיי אישות במסגרת תיקי גירושין בהסכמה, וכן למחוק הגבלות מסוג איסורי חיתון עם "הבעל והבועל" המצויים במאגרי הרבנות באם ניתנו במסגרת הליך של גירושין בהסכמה. כמו כן נתבקש צו ביניים למניעת רישום מגבלה כזאת אצל בני זוג המגיעים להתגרש בהסכמה עד לבירור העתירה.

לטענת העותרות, לבתי הדין הרבניים אין סמכות לנהל דיון וחקירה בנושא יחסי מין של המתדיינים בפניהם כשהדבר לא הכרחי לשאלה העומדת בפניהם להכרעה; וכי יש לפרש את הסמכות של בית הדין בצורה שלא פוגעת בזכויות יסוד של אזרחי מדינת ישראל: לפרטיות, להינשא בעתיד על פי בחירתם, ולשוויון בפני החוק.

האשה העותרת התגרשה מבן זוגה בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. בני הזוג התגרשו בהסכמה לאחר שחתמו על הסכם גירושין, אך במעשה בית הדין של העותרת נרשם האיסור להינשא "לבעלה ולבועלה", שהוא איסור הלכתי המוטל במקרים בהם האישה חשודה בקיום יחסים עם גבר שאינו בעלה בעת נישואיה. העותרת מבקשת שההגבלה הנ"ל שהוטלה עליה תבוטל. מעבר לטענות בדבר חוסר סמכות ופגיעות קשות בזכויות היסוד שלה, הרי שבעניינה ההחלטה ניתנה ע"י הרכב חסר ולאחר סידור הגט ומבלי שניתנה לעותרת זכות עמידה וטיעון בעניין טרם מתן ההחלטה.

עו"ד סוזן ווייס, מנהלת מרכז צדק לנשים: "חובתם של כל בתי המשפט בישראל לשמור  על כבודם של המתדיינים בפניהם, להבטיח את הפרטיות שלהם ולהבין שבתוך עמם הם יושבים. כמדינה יהודית ודמוקרטית, עלינו לפרש את סמכותם של בתי הדין לנהל דיונים וחקירות בשאלת איסור "בעלה ובועלה" למקרים המצומצמים ביותר, אם בכלל, ולקבל השראה מבתי דין רבניים רבים בחו"ל הנמנעים כלל מלדון בנושאים אלו."