בשנים האחרונות נדרשו בתי משפט בישראל כמה וכמה פעמים לתביעות נזיקין של מסורבות גט כנגד בני זוגן. בקשות למחיקתן על הסף של תביעות כגון דא בתואנה של היעדר עילה נדחו בזו אחר זו. בשלהי שנת 2004 אף נתקבלה - לראשונה בישראל - תביעה של מסורבת גט כנגד בן זוגה. התובעת זכתה בפיצוי בסך 325,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני שנגרם לה במשך תשעה עשר וחצי חודשי סרבנות, ולסכום זה הצטרף תשלום עונשי בסך 100,000 ש"ח. מיד לאחר שניתן פסק הדין מסרה באת כוח התובעת לעיתונאים כי "הפסיקה... מעניקה לנשים קלף מיקוח חשוב במשא ומתן על גירושים... חשוב שבעלים ידעו מעכשיו שהם ישלמו על כל יום שהם מסרבים למלא פסק דין שמחייב אותם לתת גט". תביעת הנזיקין נחזית אפוא לכאורה כמכשיר להעצמתן של מסורבות גט: מכשיר רב עוצמה שמסורבת הגט רשאית לעשות בו שימוש כראות עיניה לשם הפעלת לחץ על בן זוגה הסורר. לעומת זאת סבורים כותבי המאמר כי שימוש בלתי מרוסן בדיני הנזיקין עלול, בחשבון סופי, להסב נזק לעניינן של מסורבות גט, וכי משום כך יש לבכר מודל נזיקי מחושב ומבוקר המבטיח להן העצמה ממשית לטווח הארוך.