עיזבונו של סרבן גט חויב בפיצויים בסך 711,000 ש"ח בגין סרבנות גט שנמשכה 30 שנה, לפי מפתח של 3,000 ש"ח עבור כל חודש של סירוב. 

עילת סרבנות הגט מבוססת הן על עילת הרשלנות, והן על הפרת חובה חקוקה של סעיף 287 לחוק העונשין המטיל סנקציה על אדם שמפר הוראה שיפוטית (בענייננו - הוראת בית הדין לבעל לתת גט). 

נפסק כי כל עוד היו בני הזוג נשואים התקיימה עילת נזיקין, ולכן חלוף הזמן הרב מאז פירוד הצדדים אינו מהווה התיישנות. כמו כן נפסק כי כל עוד העילה הייתה קיימת נגד הבעל בחייו, היא חלה גם על עזבונו. 

כמו כן נקבע כי התנהגות האישה במהלך זמן הפירוד, כמו מניעת הסדרי ראייה מהבעל, אינה מהווה אשם תורם, ואינה מפחיתה מאשמת הבעל בגין סרבנותו. 

במקרה הנידון הגיע ביהמ"ש למסקנה כי הבעל חויב בגט על ידי בית הדין, ולכן נקל לחייבו בנזיקין. עם זאת, נוקט ביהמ"ש בעמדה לפיה גם כאשר ביה"ד רק המליץ או ציווה על הבעל לתת גט יכולה לקום עילת נזיקין, בשים לב לנסיבות העניין ותוך התחשבות בסוגיית "עישוי גט".